וְאֵלַ֣י יֵאָֽסְפ֗וּ כֹּ֚ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל מַ֣עַל הַגֹּולָ֑ה וַֽאֲנִי֙ ישֵׁ֣ב מְשֹׁומֵ֔ם עַ֖ד לְמִנְחַ֥ת הָעָֽרֶב׃