וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכֹּ֔ות וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵֽרַפְתֶּ֨ם אֹותִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַֽאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם׃